סופרים ילידי פברואר
זמן לציין את הכותבים, האגדות - ילידי חודש פברואר. חדשנים ופורצי דרך, נכון לזמנם והרבה מעבר.
"מה שאדם אחד יכול לדמיין - אדם אחר יכול לממש"
ז'ול ורן (1828-1905)
איין ראנד (2 בפברואר 1905 - 6 במרץ 1982)
"אדם יצירתי מונע על ידי הרצון להשיג, לא מתןך שאיפה לגבור על אחרים"
סופרת ופילוסופית יהודייה אמריקאית ילידת רוסיה.
בגיל שש לימדה את עצמה לקרוא ושנתיים לאחר מכן גילתה את הגיבור הספרותי הראשון שלה במגזין ילדים צרפתי, גיבור שנוצר ברוח ההירואית אשר ליוותה אותה כל חייה.
נודעה בעיקר בשל ספריה "מרד הנפילים" שנחשב בין הספרים המשפיעים ביותר במאה ה-20, "אנו החיים" ו"כמעיין המתגבר", ובזכות פילוסופיית האובייקטיביזם שלה.
מרכז איין ראנד בישראל מקיים תחרויות חיבורים ארציות בנושאים מתוך ספריה.
בתמונה למעלה - בול שהונפק לכבודה בארה"ב בשנת 1999.
ז'ול ורן (8 בפברואר 1828 – 24 במרץ 1905)
"מה שכתבתי יהפוך למציאות בסוף המאה."
סופר צרפתי פורה נחשב למי שבישרו וכונן את ז'אנר המדע בדיוני. הוא כתב עשרות ספרים שתורגמו ליותר מ-148 שפות, ובחלק גדול מהם נתן דרור לדמיונו הטכנולוגי באמצעות המצאות שרקח במוחו.
אחדות מהמצאות אלה קרמו לאחר מותו עור וגידים, והפכו לחלק מהטכנולוגיה של המין האנושי, כמו ספינת האוויר, הצוללת ועוד. בספרו "פריז במאה העשרים" אף מתואר בפרוטרוט עולם עתידני ובו גורדי שחקים, מיזוג אוויר, מכוניות המונעות בדלק, מחשבונים ורשת תקשורת שמזכירה במידה רבה את האינטרנט.
מבין ספריו: עשרים אלף מיל מתחת למים, מסביב לעולם ב-80 יום, מסע אל בטן האדמה.
בזכות דמיונו העשיר ותרומתו הרבה לחזית הטכנולוגית, נאס"א, סוכנות החלל האמריקנית, קראה על שמו של ורן את אחד המכתשים הגדולים בצד האפל של הירח. בשנת 2008 שוגרה חללית מטען (ATV) רובוטית ראשונה עם אספקה לתחנת החלל הבינלאומית (ISS), ונקראה על שמו.
יהונתן גפן (22 בפברואר 1947)
"אני תמיד ילד, אבל אני מבוגר לגמרי מול ילדיי"
איש תקשורת ויוצר ומתרגם ישראלי. כיוצר הוא משורר, מחזאי, סופר ופזמונאי. הוא נוהג גם להקריא את פזמוניו במופעים ובאלבומים לצד מוזיקאים השרים פזמונים אלה. כאיש תקשורת הוא קריין, כתב עיתונות, מבקר אמנות, סאטיריקן ופובליציסט.
ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בניסיון להבין את מניעיהם, דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי. ספרו המוכר ביותר הוא אישה יקרה, שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו. יש שטענו כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין.
כבר בגיל 19 כתב גפן את שירים שענת אוהבת במיוחד", שהחלו כמכתבים מחורזים לאחותו ענת בת ה-4 וכונסו לאחר מכן לספר ילדים מצליח.
את רוב שירי הילדים כתב לילדיו הפרטיים, אביב, שירה ונטאשה. הם מתאפיינים בנימה אישית ובנגיעות בנושאים כואבים. ספר שירי הילדים המוכר והמצליח ביותר שלו הוא הכבש השישה עשר. השירים בספר זה הולחנו ב-1978 ברובם על ידי יוני רכטר לאלבום באותו שם שנחשב כפורץ דרך בתחום שירי הילדים וגם אחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בתולדות הזמר העברי.
אריך קסטנר (23 בפברואר 1899 – 29 ביולי 1974)
"מרבית האנשים מניחים את ילדותם בצד כאילו הייתה כובע משומש. רק מי שבגר ובכל זאת נשאר קצת ילד, הוא בן אדם."
סופר ומשורר גרמני, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב, כמו אמיל והבלשים, שלושים וחמישה במאי, פצפונת ואנטון, אורה הכפולה, "האיש הקטן" ועוד. קסטנר זכה בפרס אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים ל-1960 עבור עבודתו והיה השלישי לזכות בפרס מאז התחילו להעניקו ב-1956[1], כמו כן קסטנר היה מועמד לפרס נובל לספרות שלוש פעמים (1962, 1965, 1966)[
כתיבתו של קסטנר מתייחדת בכך שהוא מתייחס לילדים בכבוד כאל בוגרים. הוא נותן להם עצות ומזהיר אותם מפני קשיי החיים, ועם זאת מחזק אותם. בהקדמה לספרו "הכיתה המעופפת" פונה קסטנר לילדים ואומר להם: "אל תאמינו לאלה האומרים לכם כי הילדות אינה אלא אושר וצחוק. גם לילדים יש קשיים וצרות בחיים, והרי אין זה משנה על מה מתאבלים אלא כמה גדול הוא האבל, וילד קטן יכול להתאבל על בובה שאבדה יותר ממבוגר שמתמודד עם קשיי הפרנסה." הוא מעודד את הילדים להישיר מבטם ולהתמודד עם החיים בשכל ובאומץ, כיוון שלטענתו האחד בלי השני לא שווה דבר.
יהודה אטלס, 12 בפברואר 1937
"כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשנשכח הכול, את הילדות שלנו נזכור. כשאתה אומר "אני" אתה מתכוון ל"אני" הילד. כשאתה במצוקה אתה נזכר בכל מיני דברים שקרו לנו בילדות. אתה מנסה לרצות את ההורים או עדיין כועס עליהם. כל אדם נושא את ילדותו כל חייו."
סופר, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.
כתב 21 ספרים לילדים וספר אחד למבוגרים. נולד בארץ ב-1937 וגדל במושב עין-עירון להורים חקלאים. היה במשך חמש שנים עורך עיתון הנוער 'במחנה גדנ"ע' ואחר-כך, במשך 35 שנה, עיתונאי ועורך בעיתון 'ידיעות אחרונות'. ספרו הראשון לילדים היה "והילד הזה הוא אני" (כתר, 1977), ספר שירים קצרים על חיי יומיום של ילדים, שזכה להצלחה רבה והוליד ספרים נוספים בסיגנון זה. כתב לילדים גם ספרי סיפורים, מעובדים ומקוריים, בפרוזה ובחרוזים. היום גר בתל אביב.
בשנים האחרונות חקר את נושא הילדים בסיכון והוציא ספרים בנושא שאף הומחזו
קארסון מקאלרס (19 בפברואר 1917 - 29 בספטמבר 1976)
"הדבר הקרוב ביותר ללהיות נאהב הוא לאהוב מישהו אחר"
מק'קאלרס נולדה בקולומבוס שבארצות-הברית. תחילה חשבה להיעשות פסנתרנית, אך לאחר שחלתה בקדחת השיגרון נאלצה לוותר על שאיפתה זו והחלה להתעניין בספרות. כשהיתה בת 17 עברה לניו-יורק, שם למדה.
בשובה לעיר הולדתה, בשנת 1936, התחילה לכתוב את צייד בודד הוא הלב – רומן הביכורים שלה שפורסם כשהיא בת 23. הספר מתאר את קורותיו של אדם חירש-אילם בשם ג'ון סינגר, ועל האנשים שהוא פוגש בהם בשנות ה-1930, בעיירה קטנה בג'ורג'יה. הסיפור מתמקד בבדידותם ומאבקיהם של אנשים בשולי החברה, אלכוהוליסטים, שחורים הסובלים מגזענות, עניים, מתבגרים ועוד.
כאשר פורסם הרומן, הוא עורר סנסציה בעולם הספרות, ונסק לראש רשימת רבי המכר של 1940. הספר, הראשון של מקאלרס, היה גם הראשון בשורת ספרים פרי עטה שנתנו קול לאלה שבדרך כלל מושתקים - הדחויים, הנשכחים, הפגועים והמדוכאים בחברה.
כתביה המקובצים כוללים חמישה רומנים, שני מחזות, עשרים סיפורים קצרים, ספר ילדים, שירים מעטים ואוטוביוגרפיה לא גמורה. הידועים בספריה, לבד מ"צייד בודד הוא הלב", הם "הבלדה של בית-הקפה העצוב" ו"איש החתונה".
אורי אורלב (24 בפברואר 1931)
"יז'י הנריק אורלובסקי זה שמי הפולני. כשאני כותב אוטוביוגרפיה אז אני אומר שהוא נולד בוורשה ב-1931 - זה יז'י הנריק אורלובסקי. אבל היום אני אורי אורלב. אנחנו לא שונים, יז'י תמיד יושב בתוכי"
אורי אורלב גדל במשפחה יהודית מתבוללת בוורשה. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נשלח אביו, קצין-רופא בצבא הפולני, לחזית. מסתיו 1940 ועד תחילת 1943 היה עם אחיו הקטן ועם אימם, בגיטו ורשה, שם נרצחה האם. דודתם המשיכה את המאבק על חייהם. במשך מספר חודשים הוסתרו שני הילדים אצל משפחות פולניות. בקיץ 1943 נשלחו עם דודתם למחנה הריכוז ברגן-בלזן בגרמניה ונכלאו שם למשך עשרים ושניים חודשים. באפריל 1945 שוחררו יחד עם שרידי קבוצתם על-ידי הצבא האמריקאי, מתוך רכבת שהסיעה אותם למקום בלתי ידוע. שני הילדים הגיעו לבדם לארץ-ישראל בספטמבר 1945 ואומצו על-ידי קיבוץ גניגר. האב שרד, נמצא ועלה לארץ מפולין.
עד 1975 כתב אורלב למבוגרים. מאז 1975 כותב בעיקר לילדים ולנוער ופירסם עד כה 31 ספרים. שני שליש מהם תורגמו לעשרים ושבע שפות. אורלב זכה בפרסים רבים בארץ ובחו"ל. הוא הסופר הישראלי הראשון שזכה במדליית הזהב על שם הנס כריסטיאן אנדרסן לשנת 1996 אחרי שנבחר מבין 23 סופרים מרחבי העולם על-ידי ועדת שיפוט בינלאומית.
פרס אנדרסן הוא הפרס הבינלאומי הגבוה ביותר לספרות ילדים ונוער המוענק מדי שנתיים מאז ,1956 בחסותה של מלכת דנמרק.
כתיבתו מצטיינת ברמה ספרותית גבוהה, ביושר ובהומור, ולעולם אינה נסחפת לרגשנות. הוא מציג איך ילדים יכולים לשרוד ללא מרירות גם בתנאים הקשים ביותר, להתייחס באהבה לאחר ולקבלו בהבנה". אורלב מתרגם מפולנית לעברית. הוא מתגורר בירושלים, נשוי ואב לשתי בנות ולשני בנים.
יונה טפר, 25 בפברואר 1941
נולדה בדפנה, בגליל העליון, וכשהתחתנה עברה לגור בקיבוץ יגור. עבדה כגננת, מורה ומנהלת ביישוב בו היא חיה. כיום היא עורכת ספרי ילדים ונוער ועוסקת בכתיבה.
בשנת 1994 זכתה טפר בפרס זאב לספרות ילדים ונוער על ספרה "לעזוב בית"; ב-2001 קיבלה את פרס היצירה לסופרים עבריים וב-2008 זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרה "אבנים קטנות של אהבה". בשנת 2005 זכתה פעם נוספת בפרס זאב על ספרה "בינה נוסעת מבנימינה", והיא כלת פרס שר המדע, החינוך והספורט לשנת 2008.
מבין ספריה לנוער: מתאים לך ככה שאת צוחקת, מתי אתה חוזר?, מה שהסתרתי בבטן.
